מדינת ישראל - כתב הגנה חלק ט'

ישראל – כתב הגנה[1], חלק ט'.

האשמה: ישראל פתחה במלחמת ששת הימים בכך שבשנת 1967 שיגרה התקפות אוויריות על מצרים, ירדן, סוריה ועיראק. במלחמה זו כבשה ישראל את מזרח ירושלים, הגדה המערבית, רצועת עזה ובכך השיתה את שלטונה על מיליון וחצי ערבים, מרביתם פלשתינים.  

מענה לאשמה: אני חושב שאין חולק כי ישראל אכן ירתה את יריית הפתיחה במלחמת ששת הימים, אלא שחשוב לבחון מדוע ישראל, מדינה צעירה, תתקוף באופן יזום 4 ממדינות ערב ותצא למלחמה, שלכאורה היא חסרת כל סיכוי.

מצרים, מחליטה החלטה בלתי חוקית, לסגור את מצרי טיראן, היא עושה כן באמצעות כוח צבאי, פעולה שלפי המשפט הבינלאומי נחשבת כפועלה מלחמתית, אך עוד קודם לכן, חשוב להבין את ההיסטוריה שקדמה לכך, כמו גם חשוב להבין מדוע מצרי טיראן הם קרדינאליים לקיומה של מדינת ישראל, הם נמצאים "בכניסה למפרץ אילת, ויש לכך משמעות אסטרטגית רבה לישראל ולירדן. דרכם עוברת כל התנועה הימית לירדן (לנמל עקבה), ועיקר התנועה הימית בין ישראל לבין אפריקה והמזרח הרחוק (לנמל אילת).

חסימת מצרי טיראן בידי מצרים לפני מלחמת סיני (1956), על ידי הצבת תותחי חוף בראס נצראני, הייתה מהגורמים המרכזיים לפרוץ המלחמה. במהלך המלחמה כבשו כוחות משולבים של חיל הים הישראלי ולוחמי חי"ר את האי טיראן, ושהו בו תקופה קצרה. את ראס נצראני כבשה ללא קרב יחידת הסיור של חטיבה 9 (לאחר שחצתה במסע רכוב את כל מזרח סיני) כיוון שהמצרים העדיפו לרכז את כח המגן סביב נמל שארם א-שייך למקרה נסיגה. נסיגת ישראל מחצי האי סיני ומהאי טיראן נעשתה רק לאחר קבלת ערבויות בכתב בדבר חופש השיט במפרץ אילת מנשיא ארצות הברית דאז, דווייט אייזנהאואר, לראש הממשלה הישראלי דוד בן-גוריון, ב-20 בפברואר 1957.

המצרים היו פתוחים למעבר חופשי של ספינות ישראליות מאז ועד 1967. ב-23 במאי, בימים שלפני מלחמת ששת הימים, שוב חסמה מצרים את מצרי טיראן, פעולה שהוגדרה בישראל כקאזוס בלי (עילה לפתיחה במלחמה), והייתה מהגורמים העיקריים לפרוץ המלחמה"[2].

ישראל הבינה שהחלטתה של מצרים לסגור את מצרי טיראן היא קריאה מצדה להשמדתה, כפי שניסתה לעשות 19 שנים קודם לכן במלחמת העצמאות.

נשיא מצרים, נאצר, אמר בעצמו כי: "ידענו כי סגירת מצרי עקבה (טיראן) פירושם מלחמה עם ישראל...המטרה תהיה החרבתה של ישראל", כמו כן, המפקד על המקום שארם-א-שייח' טען כי "סגירת המצרים היתה הכרזת מלחמה", אלא שנאצר, נשיא מצרים דייק ואמר כי המלחמה לא אמורה להתחולל על מצרי טיראן אלא על "קיומה" של ישראל.

רדיו דמשק שילהב את מאזיניו באלו המילים: "המוני ערב, זהו יומכם. חושו אל החזית...הבהירו להם כי תתלו את אחרון החיילים האימפריאליסטים במעי של הציוני האחרון", חאפז אל אסד הורה לחייליו הסורים, "להכות ביישובים [האזחריים] של האויב, להפוך אותם לאבק, לרצף את הדרכים הערביות בגולגולות יהודים. להכות בהם ללא רחם"  הוא הגדיר את המלחמה כ"קרב השמדה". ראש ממשלת עיראק חזה כי "כמעט לא יהיו ניצולים יהודים", קהיר הייתה מלאת כרזות אנטישמיות שהראו חיילים ערבים יורים ביהודים מזוקנים בעלי אף גבנוני, מוחצים אותם, קורעים את בשרם ומבתרים את איבריהם.

המודיעין הישראלי דיווח כי הצבא המצרי פולש מצויד ב"שפורפרות גז רעיל".

נוכח כל המפורט לעיל, החליטה ישראל בבוקר 5 ביוני 1967 להציל את חייה ולשם כך העלתה את מטוסיה לאוויר והם שיטחו את חילות האוויר של מצרים, סוריה ועיראק, היא עשתה כן בזמן הנכון ובנסיבות הנכונות, וכפי שכתבתי במאמר הקודם, "מאת השם הייתה זאת היא נפלאת בעיננו".

ישראל לא תקפה את ירדן והבהירה לה שאין לה עניין בגדה המערבית, אך את ירדן זה לא עניין והיא תקפה את ישראל וירתה 6,000 פגזים לעבר מרכזי אוכלוסין בישראל שגרמו לנזק רב ואבדות אין מספר.

לישראל לא הייתה ברירה והיא תקפה גם את ירדן ולבסוף כבשה את הגדרה המערבית, מזרח ירושלים ורצועת עזה.

מדינת ישראל הצילה את חייה, וטוב שעשתה כן, ולכן הטענה כי ישראל פתחה במלחמת ששת הימים היא לא נכונה, ישראל הצילה את קיומה והמלחמה הזו נכפתה עליה כמו כל שאר מלחמות ישראל באויביה.

לידור איזון, עו"ד

לפגישת יעוץ: 0507-331-551

למאמרים נוספים מאותו הנושא:

https://www.lidorlaw.com/index.php?route=blog/category&article_category_id=65