כתב הגנה - מדינת ישראל חלק ה'

ישראל – כתב הגנה[1], חלק ה'.

באותה צורה בה כתבתי את מאמריי האחרונים בנושא קיומה של מדינת ישראל וזכותו של העם היהודי עליה, גם היום אכתוב כן, זהו המאמר החמישי, הייתי ממליץ לקוראים לקרוא את ארבעת הראשונים טרם ייגשו למאמר זה.

האשמה: היהודים דחו את תוכנית המנדט הבריטי לשתי מדינות ולשני עמים.

מענה לאשמה: בשנת 1937 התקיימה וועדת פיל אשר בחנה את המניעים לפרעות והציע לשני הצדדים, ערבים ויהודים, פתרון לחלוקת הארץ, כך שלכל צד תהא את הארץ שלו עם התרבות והמנהגים שלו.

ועדת פיל קיימה מספר רב של ישיבות, בהם היא הקשיבה לנציגי הצד הערבי ולנציגי הצד היהודי, מסקנותיה היו כי שני עמים אלו לא יכלו לחיות יחד על אותה אדמה, יש פערים גדולים בין השניים ונראה כי הצד הערבי לא יוותר על מה שהוא תופס כזכיותיו.

המופתי הגדול, חאג' אמין אל חוסייני, לא חשש לומר בפה מלא, כי כל רצונו לבצע טרנספר ביהודים, על מנת שיוכל להקים מדינה מוסלמית בשטחי ארץ ישראל.

חיים ויצמן העיד בפני הוועדה קרוב לשלוש שעות ברצף, הוא היה נכון לחלק את ארץ ישראל לשתי מדינות נפרדות הואיל וראה בבעיית היהודים כעם "חסר מולדת", כך שאם תהא לו כזאת, והוא יפסיק להיות מיעוט נרדף בעולם, יוכל הוא לממש את הפוטנציאל הגלום בו ולחיות את חייו ככל האדם.

מנגד, המנהיגים הערבים דרשו כתנאי לניהול הוועדה ושיתוף פעולה מצדם, את עצירת ההגירה היהודית עד שלבסוף, כתגובה לחוסר מענה מצד הבריטים, החרימו את הוועדה ביום 4.11.1937.

לאחר שהבריטים נכנעו לתכתיבים של נציגי הוועד העליון הערבי, הם היו ניאותים לשלוח את המופתי הגדול שיעיד בפני הוועדה.


המופתי הגדול העיד וביקש להחזיר את ה 400,000 היהודים שהיו אז בארץ לאירופה, הוא טען שאין אפשרות לקבלם, שהיהודים הגיעו על מנת לבצע "כיבוש ציוני" ולכן הוא מתנגד לתוכנית החלוקה.


חשוב להדגיש כי תוכנית החלוקה שהוצעה בוועדת פיל, נתנה עדיפות לצד הערבי, הן מבחינת החלקים המוצעים בהיקפם הפיזיים, והן מבחינת רציפות הארץ המוצעת להם. ליהודים הציעו חלק קטן הרבה יותר, שאינו רציף, אך יש בו כדי לאפשר הגירת יהודיים ומימוש זכותם להגדרה עצמית.


הערבים התנגדו לכך בכל תוקף. לא למיותר יהיה לציין כי התנגדותם הייתה בתקופה בה הנאצים "חיפשו" מה לעשות עם יהודי אירופה, תחילה חשבו לגרשם, אך משלא הייתה להם ארץ אליה ניתן לגרש, הגו את רעיון ה"פתרון הסופי" – השואה.


לדעתי, אם באותה עת הייתה מתקבלת תוכנית החלוקה על ידי הצד הערבי, היה ניתן למנוע את השואה הואיל וליהודים היה לאן להגר, אלא שבדיוק ההיפך קרה, באותה תקופה ותחת לחץ הערבים לגרש את היהודים יצאו הבריטים עם "הספר הלבן" שמנע הגירה של יהודים לארץ ישראל והגביל אותה ל – 75,000 יהודים לחמש שנים.  


אם כן, הדעה כי היהודים התנגדו לחלוקה אינה נכונה, להיפך: היהודים היו נכונים לחלוקה גם כשהיא הייתה מקפחת, ראוי לכל אדם בר דעת לקרוא את דוחות הוועדה, שנמצאים נגישים לכל בקישור שלהלן:

http://www.zionistarchives.org.il/Pages/ArchiveSearchResults.aspx?k=%d7%95%d7%a2%d7%93%d7%aa+%d7%a4%d7%99%d7%9c&t=T2

מהם ניתן ללמוד כי היהודים הסכימו לחלוקה ואילו הערבים סירבו לה.


לידור איזון, עו"ד

לפגישת יעוץ: 0507-331-551


למאמרים נוספים מאותו הנושא:

https://www.lidorlaw.com/index.php?route=blog/category&article_category_id=65

 

 

 

 



[1] סדרת מאמרים זו מבוססת על ספרו של פרופסור אלן דרשוביץ, ישראל – כתב הגנה וראוי לכל אדם להגות בהם וללימודם, הם מרחיבים את שכתוב בו ומעשירים עשרות מונים.