מדינת ישראל - כתב הגנה חלק ח'

ישראל – כתב הגנה[1], חלק ז'.

האשמה: מלחמת העצמאות הייתה מעשה של תוקפנות ותאוות התפשטות אשר ישראל היא שפתחה בה. הערבים הגנו על עצמם – על אדמתם, בתיהם וזכויותיהם ההיסטוריות כנגד כיבוש זר שתמכו בו בריטניה וארצות הברית שהן מעצמות אימפריאליסטיות.

מענה לאשמה: על מנת להשיב לאשמה, עלינו לחזור מעט אחורה בזמן, כרונולוגיה היא אמצעי חשוב בעניינו.  

תוכנית החלוקה של האו"ם, החלטה מספר 181 של העצרת הכללית, בדבר חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, המוכרת בישראל כהחלטה שהתקבלה בכ"ט בנובמבר 1947, הייתה הבסיס המשפטי הבינלאומי לשחרור המנדט הבריטי מארץ ישראל, על ברכיה הכריז בן גוריון ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

תוכנית החלוקה כאמור, קבעה שיש ליתן לפלשתינים חלק גדול יותר במדינת ישראל ואפשרה להם לחיות חיים עצמאיים בעל משמעות והגדרה עצמית כפי שכל בני האדם שואפים ומצפים. לכאורה, בזה היה אמור להיגמר הסכסוך בין שני העמים, כל אחד בחלקו, חיי את חייו בשקט ובשלווה, יש טריטוריות  מוגדרות ובא לציון גואל. אלא מה? שמיד לאחר הכרזת המדינה, תקפו חמש (5) מדינת ערב: מצרים, ירדן, סוריה, עיראק ולבנון, בסיוע הרב הסעודית, תימן ולוב את ישראל במטרה להשמיד אותה לגמרי.

המטרות שלהם היו בעיקר מרכזי אוכלוסין ולא בסיסים צבאיים, כפי שמצופה במלחמה בין מדינות בהתאם למשפט הבינלאומי המנהגי והספציפי, כאשר ישראל פעלה בדיוק ההיפך הגמור ותקפה רק בסיסים צבאיים של אויביה. 

דיווח של סוכנות הידיעות אסושייטד פרס מיום 17 במאי 1948 מתאר את ההתקפה באלו המילים: "מטוסים כמו בכמעט כל התקפה קודמת על יהודים מאז הגיעו הפליטים הראשונים לארץ ישראל – ואף קודם לכן – היו המטרות אזרחים חפים מפשע".

מטרת התקפות מסוג זה היא לשתק את האויב, רצו לגרום ליהודים שיתוק עד מוות, ולכן מצרים, תקפה אווירת קודם כל את תל אביב, בכך היא חשבה שתשיג את המטרה של שיתוק האוכלוסייה וחוסר יכולת להגיב, לכן רובן התרכזו בתחנה המרכזית של תל אביב.

מנגד חיל האוויר הישראלי תקף מתקינם צבאיים בעמאן, בדמשק ובסביבותיהן, ולא הרג אזרחים חפים מפשע בכוונת תחילה.

אפשר לומר בזהירות כי כבר אז, בקום המדינה, נקבעה תבנית המלחמה בין ישראל לאויביה, בעוד שישראל תוקפת ונלחמת אך ורק בארגוני טרור, גרילות, צבאות אויב ולא פוגעת באזרחים חפים מפשע, אויביה של ישראל פועלים בדיוק ההיפך, ראשית לכל תוקפים אזרחים חפים מפשע כאמצעי לניצחון במלחמה ורק אז מתפנים להילחם בצבא הגנה לישראל, אם בכלל - ראו דוגמה את מטר הטילים על העיר שדרות כדבר שבשגרה, בהם נרצחים אזרחים חפים מפשע, תוך שהם יושבים בבתיהם, האינתיפאדה הראשונה והשניה בה הנרצחים, השם יקום דמם, היו אזרחים חפשים מפשע. לא נשכח את המבצע האחרון, שומרי החומות, בו חלק מערביי ישראל תקפו את היהודים שחיים בה וזאת כאות לחיזוק ידו של האויב, תוך שהם קוראים "בדם ואש נפדה את פלשתין", כמו גם קריאות עידוד ושבח של אחד האירועים השפלים בהיסטורית העם המוסלמי - רצח "חאייבר", טבח שנעשה בשני שבטים יהודים על-ידי הנביא מוחמד וחבר מרעיו. 

יוער, כי אין בטענותיי לעיל כדי לסתור את העובדה שצבא הגנה לישראל גורם לעיתים למותם של אזרחים חפים מפשע, אך אין בין זה לבין הטענה שלי כהוא זה, אלא שאם נדייק בדבריי כל קורא יבינם על נקלה, הווה אומר: בעוד שאויביה של ישראל בכלל ובמלחמת העצמאות בפרט, כיוונו לרצח העם היהודי ופגעו בכוונה במטרות "רכות" – קרי: אזרחים, קיבוצים, תחבורה ציבורית ועוד, כל זאת כמטרה לנצח במלחמה כך שכל אמצעי מקודש למטרתם, ישראל פעלה ופועלת לעשות כל שלאל ידה כדי לא לפגוע באזרחים חפשים מפשע, ולעיתים כתוצר לוואי נסיבתי שלא מלחמה ככזו, נהרגים חפים מפשע. נזכיר את מבצע הקש בגג, בו ישראל מתקשרת לבתים מהם משוגרים הטילים כנגד אזרחי ישראל החפים מפשע, כדי לתת להם זמן להתארגן לצאת מהבתים טרם חיל האוויר יפציץ אותם, כמו גם מכתבים שנשלחים אליהם מהאוויר טרם הפצצה. לא נשכח את מבצע צוק איתן בו הקבינט קיבל החלטה להכניס חיל רגלים וזאת כדי לצמצם פגיעה של אזרחים חפים מפשע. ברור לכל שבזמן כה קצר ישראל, באמצעות חיל האוויר, יכולה לשטח את אויבה ללא כל קושי, והיא לא עושה כן, וזאת מתוך הסיבה המרכזית לשמור על אזרחים חפים מפשע ועל כללי המשפט הבינלאומי. 

חשוב לציין כי שימוש באזרחים כמגן אנושי, כפי שאויביה של ישראל פעלו במלחמת העצמאות וכפי שחמאס וארגונים נוספים פועלים כיום, מהווה עבירה על חוקי המשפט הבינלאומי המוגדרת כפשע נגד האנושות. לכן הדרך בה נוקטת ישראל כמפורט לעיל בקציר האומר, נחשבת לפי המשפט הבינלאומי כתגובה פרופורציונאלית וסבירה תוך שהיא מנסה לצמצם את האבדות האזרחיות ככל שניתן אך אינן בלתי נמנעות.

במלחמת העצמאות מטרת הערבים הייתה "ריצחו את היהודים" ו"גרשו אותם אל הים", כך קראו צבאות הפולשים. מי שפיקד על צבא השחרור הערבי היה פאוזי אל קאוקג'י אשר בילה את שנות המלחמה בגרמניה ושידר מסרים נאציים לעולם הערבי, הוא חונך ולמד מלאכתו על ידי קורסים שעבר באס אס.

אגב, כל אדם עם שכל ישר, לא יעלה על דעתו, שמדינה קטנה, שזו עתה קמה, תקום ותלחם באמצעות צבא קטן וחלש כנגד 5 מדינות ערב, כאשר הן מקיפות אותה, תוך ששלוש מדינת ערב נוספות עומדות לצידן. משל למה הדבר דומה? שחמישה ילדים בוגרים, בני כיתה ו', יגיעו למנהל בית הספר ויטענו שהילד הזה, זה שבכיתה א', שאך רק עתה סיים את גן חובה, יזם לתקוף אותם. זו טענה מגוחכת עם כל הכבוד.

בכל זאת, "הילד הקטן", הצליח לנצח במלחמה, "מאת השם הייתה זאת היא נפלאת בעניינו", כנראה שדווקא היהודים, שזכרון השואה טרי במוחם ונשמתם, ראו שאין להם מה להפסיד, ידעו גם ידעו שאין ברירה אלא לנצח, ואילו המדינות שכל תאוותם הייתה השמדת העם היהודי ושאיפה אימפריאליסטית, נסוגו אחורה. או אז, מצרים וירדן שינו אסטרטגיה וניסו להשתלט על חלקים בגדרה המערבית ורצועת עזה, ומעניין לראות שדווקא הן הן, לא הכירו בשאיפותיהם של הפלשתינים להגדרה עצמית, וכזכור האחרונים חיו על אדמות אלו.

לא אכחיש, במלחמה זו ישראל הגדילה את גבולותיה בשונה מהחלטת האו"ם הנ"ל, אלא שהיא הייתה חייבת לעשות כן בעל כורחה כדי להגן על עצמה מהבאות לבוא, כפי שאפרט במאמר הבא בקשר למלחמת ששת הימים.

לידור איזון, עו"ד

לפגישת יעוץ: 0507-331-551

למאמרים נוספים מאותו הנושא:

https://www.lidorlaw.com/index.php?route=blog/category&article_category_id=65



[1] סדרת מאמרים זו מבוססת על ספרו של פרופסור אלן דרשוביץ, ישראל – כתב הגנה וראוי לכל אדם להגות בהם וללימודם, הם מרחיבים את שכתוב בו ומעשירים עשרות מונים.