מגילת העצמאות
16/04/2021 | לידור איזון עו"ד
יום העצמאות
מבוא
חוגגים
אנו 73 שנים למדינת ישראל, ואני שואל את עצמי, מה עברה המדינה הזו במשך 73 שנים?
האמת, שקצרה היריעה מלפרט את כל אותם האירועים שהפכו אותה למי שהיא היום, אך
מאירוע אחד אינני יכול להתעלם ולפטור עצמי בלא כלום, מהווה הוא המסד עליה המדינה מושתת,
שיש שרואים בו כינון החוקה בארץ ישראל, הלא היא – מגילת העצמאות.
מי
מאתנו לא זוכר את קולו של בן גוריון שעה שהוא אומר את המילים: "... אָנוּ
מַכְרִיזִים בָּזֹאת עַל הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא
מְדִינַת יִשְׂרָאֵל".
אני
שואל את עצמי שאלה – למה התכוון המשורר עת כתב כי מדינת ישראל תהא הבית של העם
היהודי? לצורך מענה לשאלה אשתמש בכמה כלים פרשניים, שהעיקרי שלהם הינו "דבר
הלמד מעניינו" ואקרא מתוך הטקסט, קצר הכמות ורב האיכות, את כוונת המחוקקים
שעה שכתבו את מגילת העצמאות.
מגילת העצמאות
מגילת
העצמאות מונה 649 מילים, מתוכן מוזכרת המילה "יהודי" 20 פעמים.
היחס
הנ"ל בין מספר המילים בכלל למספר האיזכורים של המילה יהודי בפרט, נחשב גבוהה
באופן יחסי לטקסטים אחרים שרוצים להדגיש עקרון מנחה כלשהו.
דבר
פלא הוא, ואולי זה במקרה ואולי לאו, גם המילה "ישראל" מוזכרת 20 פעמים
במגילת העצמאות.
כחוט
השני עוברים שני ערכים אלו, יהודי וישראלי יחד, כאילו רעים הם זה לזה, אין הם
יודעים כי עתידים הם לשבר קולמוסים רבים בעקבות המתח שיצרו. נראה כי כותבי המגילה צפו כבר אז, את המתח שעתיד
לחול בין המילה "יהודית" למילה "דמוקרטית".
הגורם
המרכזי שעיצב את קו הגבול במתח הנ"ל היה בית המשפט העליון, וכשאני קורא את
פסקי הדין שיצאו תחת ידו, יכול אני לומר בפה מלא, כי אין הם משקפים כמצופה את הרוח
החיה מתוך מילותיה של מגילת העצמאות. וכל כך מדוע? ישיבו השופטים על אתר, כי אין
לה תוקף משפטי, אך ראוי שלאורה יתפרשו חוקים במדינתנו, ונראה לי כי תשובה זו פוטרת
אותם בלא כלום, ללא עימות שראוי היה לקבל ביטוי והתייחסות מעמיקה יותר, והדברים לא
נעשו די הצורך.
מגילת
העצמאות מדגישה לא אחת, כי התשתית להקמת המדינה הוא הקשר הישיר וההדוק שיש לעם
ישראל כעם יהודי, וזאת על סמך תורתנו הקדושה, וכלשון מגילת העצמאות "...
וְהוֹרִישׁ לָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֶת סֵפֶר הַסְּפָרִים הַנִּצְחִי" – רוצה לומר,
הספר הנצחי – התנ"ך, הוא המקור, הבסיס וההצדקה לעם היהודי ולעולם כולו, שתהא
לנו מדינה משל עצמנו.
כפי
שניתן לראות, ככל שעובר הזמן, נראה כי הקשר בין היהודי הישראלי לתנ"ך הולך
ומתרחק, בעוד שבעבר לא כך היה, ראיה לכך ניתן למצוא בפסקי הדין מבית המשפט העליון,
אשר אדניהם התבססו על תורת ישראל, עתה יש בדבר משום גנאי, ומילה נרדפת לתורת משה
היא "חושך" ו/או "חשוכים" וכנראה שאלו שכחו (אותיות חושך) כי נר
מצווה ותורה אור, ולא להיפך.
כשמתבוננים
אנו בלשון המגילה ומהרוח הנושבת ממנה, פשוט הוא כי הריבונות שלנו באדמת הקודש אינה
אלא תוצר הכרחי של היותנו יהודיים קודם היותנו ישראליים, "זוֹהִי זְכוּתוֹ
הַטִּבְעִית שֶׁל הָעָם הַיְּהוּדִי לִהְיוֹת כְּכָל עַם וְעַם עוֹמֵד בִּרְשׁוּת
עַצְמוֹ בִּמְדִינָתוֹ הָרִבּוֹנִית". ולכן קובעת המגילה "נִתְכַּנַּסְנוּ,
אָנוּ חַבְרֵי מוֹעֶצֶת הָעָם, נְצִיגֵי הַיִּשּׁוּב הָעִבְרִי וְהַתְּנוּעָה
הַצִּיּוֹנִית, בְּיוֹם סִיּוּם הַמַּנְדָּט הַבְּרִיטִי עַל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל,
וּבְתֹקֶף זְכוּתֵנוּ הַטִּבְעִית וְהַהִיסְטוֹרִית וְעַל יְסוֹד הַחְלָטַת
עֲצֶרֶת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת אָנוּ מַכְרִיזִים בָּזֹאת עַל הֲקָמַת מְדִינָה
יְהוּדִית בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל".
אין
בדבריי אלו כדי לקבוע שיהודי חייב להיות אורתודוקסי, להיפך, אטען בפה מלא, כי
יהודי הוא יהודי גם ללא קיום המצוות, אלא שלאור העובדה שאנו עצמנו ביססנו את
ההצדקה לקיומנו בארץ באמצעות תורתנו, אין זה ראוי ונכון שנזנח זאת עתה. אנו חייבים
לצעוד את דרכנו במדינת ישראל כיהודים שערכי התורה מהווים נר לרגלנו, כך לדוגמה אין
לנו לחשוש מכך שילדנו יבקרו בסיור סליחות ללא כל זעקה של "כפיה דתית", כך
גם אין לנו לחשוש שילדנו "יחזור בתשובה", הלא מאמינים בני מאמינים אנו
בחירות הפרט, ומדוע כאן אמונה זו נגדעת? אל לנו לשכוח כי מנהיגנו, הלא
"דתיים" תלו לא פעם את הצלחותינו במלחמות ביד השם, כך לדוגמה טען רבין
כי מלחמת ששת הימים היא ניצחון שמיימי, באגרת שכתב כרמטכ"ל הוא ציטט את הפסוק
מתהילים "מאת השם הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו" (תהילים קיח כג) ואינני
חושב שרבין חשוד על היותו מחזיר בתשובה.
חובה
עלינו להיות נאמנים למסורת המפוארת שלנו, ילדנו צריכים ללמוד משנה, תלמוד ופוסקים
יהודיים שביססו החלטותיהם על תורה תמימה שמיוסדת על אדני פז, עלינו לשמוח שעה
שנראה את בנינו ובנותינו פותחים את המקרא ומחפשים מענה לשאלה אקטואלית.
אין
אלו צעדים חשוכים, אלא העקרונות אותם כיננו המכונים ה"חילוניים" שעה
שהקימו את מדינת ישראל ואין לנו לזנוח אותם, כי הלכה למעשה אנו כורתים את הענף
עליו אנו יושבים בלא משים.
אמר
גדול השופטים במדינתנו, שאגב חזר בשאלה, השופט חיים כהן, שלא יכול היה להעביר את
השבת ללא לימוד גמרא, יוער כי הוא היה לומד בשבת כשמקטרת בפיו, ויש בציור זה משום
ביטוי עמוק לתודעתו העמוקה - שללא המסורות שלנו אין אנו אנו, הלא יהודים בני
יהודיים אנחנו, וכל העמים המקיפים אותנו פוגעים בנו מעצם היותנו יהודיים, וכך עשו בנו
גם כשלא היינו בארצנו, ידעו הם לזהות אותנו ככאלה, וכי הם הצליחו לזהות את שאנחנו
לא רוצים להזדהות?
אם
כן, החשוך הוא מי שמכבה את האור שממנו הוא נבנה, זה שחוסך (לשון חושך) את האור
מילדיו וממכריו, בושה לנו שאיבדנו את הבושה באי ידיעת התורה וכל היוצא ממנה, ראוי
לנו, להידבק במקורותינו, גם אם לא די בכך כדי להצדיק את קיומיינו, וכל שמאן דהוא יחתור
תחתינו, בכסות דמוקרטית, "נעלה אותו על נס חוצות" ונמשיך לחגוג את קיום
מדינתנו.
כולי
תקווה, שמילותינו יובנו כהלכתן, אין בהם כדי לקרוא לכל הקורא דבריי לחזור בתשובה,
כי אם ובעיקר לחזור לידיעת המקורות עליהם נבנו מקמי המדינה כהצדקה לקיומה כמדינה
יהודית ודמוקרטית.
שיהיה
יום עצמאות שמח לכל בית ישראל.
לידור איזון, עו"ד
לפגישת
ייעוץ: 0507-331-551