מבוא למאמר

רבות נכתב בתורה אודות החוקים, המשפטים והמצוות, שם אנו עדים לכפל לשוני לכאורי שקיים בטקסט המקראי, שמוזכר באלו הלשונות והצירופים – חוק ומשפט, צדקה ומשפט וכדומה, דוגמה לכך ניתן למצוא בפסוק מפרשת "בא" שם נכתב כי בממרה קבע להם הקדוש ברוך הוא חוק ומשפט "...שם שם לו [לבני ישראל] חוק ומשפט...".

ונשאלת השאלה, האם יש הבדל בין חוק ומשפט?  הלא המשפט מקיים את החוק, או שמא לא אלו פני הדברים?

החוק

כדי להשיב על שאלה זו עלינו להבחין מה פירוש יש ליתן למושגים אלו מתחום החיים בכלל ומתחום המשפט בפרט, ויודגש כי אין אני מתיימר לנחתם בצורה מילונית הואיל והפירוש המילוני מספק מעין קונקורדנציה של משמעויות ולא כך דרכו של המשפט, רוצה לומר פירוש מחייב בבחינת המצוי שממנו עולה משמעות דסקריפטיבית למילה מושא ההגדרה, ואילו אני כמשפטן שואף ליתן למילה את המשמעות הנורמטיבית שלה, בהתאם לנסיבות האופפות אותה: קרי – בהתאם לזמן, למקום ולאירוע שאני דן בו, בבחינת המצב הראוי בנסיבות המקרה, וכך אני בעצם מונע מעצמי את המחויבות לפירוש המילה, בנסיבות אחרות שמחייבות באופן טבעי פירוש שונה. על בסיס הנחה זו אני הולך להגדיר מהו חוק, משפט ואמת.

אם כן, החוק הוא הלשון הכתובה והיבשה של דבר המחוקק – "לא תרצח" - באל תעשה, "כבד את אביך ואת אמך..." – בבחינת קום עשה, זו היא הלשון וזה הוא החוק, ואין חולק עליו. על הנורמה החוקית להיות כתובה, אילולא כן אינה יכולה להיחשב כחוק, בנוסף לכך עליה להיות ברורה ככל הניתן. יש וחוק יכול להוות כתיאור תכלית טבעית: "ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה" (משלי לא טו) אז החוק הוא מזון לנערות, ויש שחוק מתאר את מעשי האלוקים: "וחוקות השמים" (ירמיה לה כה) או את מעשי האדם "וישם אותה יוסף לחוק" (בראשית מז כב), אך בכל אלו ניתן למצוא מכנה משותף, מטרת החוק היא יצירת סדר, שאילולא כן לא תהא מלכות, וללא מלכות "איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ג ב).

המשפט

זו היא מילה יוצאת דופן – יש לה משמעויות רבות מאוד, ראוי לכל אדם לפתוח את הקונקורדנציה של רבי שלמה מנדלקרן שם הוא קובע כי למילה משפט עשר משמעויות, ואלו הן: הליכי-דין, עילת דין או תביעה, פסק דין וגזר דין, אשמה, עוון, צדק, מכלול החוקים, חוק פלוני, מנהג והליכות אדם. כך לדוגמה ניתן ללמוד מספר בראשית כי משמעותו של משפט היא "צדק" ככתוב: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" (בראשית יח כה), ונראה כי מפסוק אחר המשפט הוא החוק בכללותו, "ללמד בישראל חוק ומשפט" (עזרא ז י), או בעניין שופר - "כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב" (תהילים פא, ה), ויש שהמשפט מתפרש מתוך תוכן הדברים "לא תכירו פנים במשפט" (דברים א יז), אז המשפט הוא הדיון שהתנהל בבית המשפט והדין שיצא ממנו, ורבות המה הדוגמאות וקצרה היריעה במאמר זה מלפרטם, אך המסקנה היא כי המשפט מכיל בתוכו את רוב המונחים הידועים לנו בלשון העם כחוק, דין, צדקה, אך נעדר הוא ממושג "האמת".

האמת 

יש אמת אלוקית, משפטית ועובדתית, האלוקית נשגבת מבינתנו, וכך ראוי שיהיה כי "יוסף דעת יוסף מכאוב" (קהלת א' יח'), המשפטית היא סך כל הראיות שיכלו לעבור תחת ביקורתו של בית המשפט בהתאם לחוקים שדנים בהם, כך לדוגמה לא תוגש ראיה שיש בה משום פגיעה בפרטיותו של אדם על אף שיש בה כדי לנצח את המשפט, כך שהלכה למעשה יכול וצד אלמוני יפסיד במשפט אך המערכת כולה תרוויח בכך שהחוקים (כללים) נשמרו, וממשפט זה תצמח האמת המשפטית, רוצה לומר: שבהתאם לראיות והעובדות שהשופט ראה או נכון יותר לומר: יכול היה לראות, נחרץ הדין והוא עצמו אמת, אמנם לא אלוקית ולא עובדתית אך משפטית ודאי שכן.

המסקנה

מכל המורם עד כה, עולה המסקנה כי אילולא חוק יכול ויהיה משפט, אך המשפט לא יכיל בתוכו את תכונותיו הבסיסיות, ואילולא משפט, על שלל מרכיביו, לא תהא אמת, לכן, שומה עלינו לחוקק חוקים, לדעת אותם ולציית להם, בכך נגשים את המשפט ובע"ה נזכה כי הדין, יהיה דין אמת.

לידור איזון, עו"ד

לפגישת ייעוץ – 0507-331-551   

אין באמור במאמר זה להוות תחליף לייעוץ משפטי ואין הוא מהווה המלצה ולא עצה לנקיטת צעד זה או אחר, היה ומתוך הסתמכות על הדברים הכתובים יבצע מי מהקוראים פעולה היא תהא באחריותו האישית בלבד!