מבוא למאמר

בית המשפט העליון התכנס בהרכב של שלושה שופטים כדי לדון בשאלה: האם פיטוריו של ראש מועצת ירכא צודקים?

כבר כאן אדגיש, כי בית המשפט העליון דן בשאלה זו בכובעו כבג"צ (בית דין גבוהה לצדק) ויש לכך משמעות משפטית בה אדון בקצרה בהמשך.

פיטורים של ראש מועצה ו/או ראש עיר מכוח פקודת העיריות [נוסח חדש].

סעיף 206(ב1) לפקודת העיריות קובע את הכלל הבא – "לא אישרה המועצה את תקציב העיריה בתוך שלושה חודשים מיום קבלת חוק התקציב השנתי בכנסת, ואם לא חלפו שישה חודשים מיום עריכת הבחירות לראש העיריה – בתוך שישה חודשים מיום קבלת חוק התקציב השנתי בכנסת, תסתיים כהונת המועצה או כהונת המועצה וראש העיריה, כפי שיורה שר הפנים...", כפי שניתן לראות, אם התקציב לא עבר בזמן, הרי שהמועצה מסיימת את תפקידה, כלומר החלטה זו חייבת להינתן ואין לשר הפנים שיקול דעת האם להשאיר את המועצה או לאו, ואילו לגבי ראש המועצה הדבר שונה, לשר הפנים יש שיקול דעת לבחור האם להדיח אותו או לא.

חשוב להדגיש, כי שר הפנים לא יכול להדיח את ראש המועצה ללא הסבר מניח את הדעת, אלא שעליו לנמק את החלטתו, לאפשר לראש המועצה שימוע טרם קבלת ההחלטה ועוד.

בית המשפט העליון ובג"צ

הרבה נוטים להתבלבל, ולא מצליחים להבחין בין בית המשפט העליון לבג"צ, אז ככה, אכן מדובר באותו בית משפט במובן הפיזי, בית המשפט העליון הוא בג"צ ודנים בו אותם שופטים באותו מקום, אך קיים שוני משפטי בין השניים, בעוד שבית המשפט העליון דן לרוב בתיקים הקשורים במשפט הפרטי – בין אדם לאדם, בג"צ דן במערכת היחסים בין האזרח למדינה, כך שניתנת לו ההזדמנות לנגח החלטות מדיניות, מעין שיפוטיות, שיש בהם כדי לכרסם בזכויותיו או לקפחן, אז; יש לבג"צ כלים משפטיים שבעזרתם ניתן לתקוף החלטות אלו, כגון דיון בשאלה האם החלטה של רשות פלונית הייתה סבירה? האם היה בה משום פגיעה בשוויון? האם היא נגועה בניגוד עניינים? האם הייתה הנמקה מספקת? ועוד, אלו שאלות שלא ניתן לבחון במשפט הפרטי (בין אדם לאדם) כי לבית המשפט אין סמכות לחייב אזרח לנהוג באופן שוויוני בין שכניו, את פלוני הוא רוצה להזמין אליו ואת אלמוני לאו, וזו זכותו, מה שאין כן בהחלטה שקשורה ברשות, עליה חלים עקרונות אחרים הקשורים בצדק ויושר, כך לדוגמה במקרה שלנו, ההחלטה של שר הפנים להדיח את ראש מועצת ירכא מתפקידו בשל אי העברת התקציב היה בה משום פגיעה בזכותו של ראש המועצה להיבחר וזכות האזרחים לבחור בו, שאלו כאמור זכויות יסוד במדינה דמוקרטית.

עתירה לבג"צ

אם כן, לאחר שהבנו את האבחנה בין בג"צ לבין בית המשפט העליון, ולאחר שהבנו את סעיף 206 לפקודת העיריות ניתן להגיע לעיקר. 

אז ככה, שר הפנים, אריה דרעי, החליט כי ראש מועצת ירכא לא עשה כל שלאל ידו על מנת להעביר את התקציב (כפי שלשיטתו לא עשה רון קובי בטבריה), ולכן הורה בהחלטה מנומקת להדיחו.

על החלטה זו הוגשה העתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, התנהל דיון במשך כ 5 שעות, בו טענו כי החלטתו של הפנים סטתה ממתחם הסבירות, והמבחן הראוי שעלינו להשתמש בו על מנת לבחון את השאלה הקשורה בהדחתו הוא – האם ראש המועצה נקט באמצעים סבירים על מנת להעביר את התקציב? ולא במבחן ששר הפנים הציע והוא – האם ראש המועצה עשה כל שלאל ידו על מנת להעביר את התקציב (שזהו מבחן נוקשה יותר), המותב שיש בדין הקשיב קשב רב לטענות, כך לדוגמה נימק עו"ד אייל רוזובסקי כי ראש המועצה כינס כ 18 ישיבות שמתוכן כ 11 ישיבות תקציב, לתשע מהן האופוזיציה לא טרחה להגיע, כל זאת כאות מחאה על בחירתו של ראש המועצה.

כמו כן, טענו כי ניתן ללמוד שהאופוזיציה לא רצתה שראש המועצה הספציפי יכהן בתפקידו, כי יש להם עניין אישי איתו, ואין כל קשר בין העברת התקציב לתפקודו של ראש המועצה, לשם ביסוס הטענות הוצגו פרוטוקולים שונים מהם עלו משפטים כגון : "אין לי בעיה עם התקציב, יש לי בעיה אישית עם ראש המועצה", מהם ניתן ללמוד בברור כי מדובר במלחמה אישית, ואם לא די בכך, צרפנו כ 23 תלונות במשטרה המעידות על פשעים חמורים שבוצעו כנגד ראש המועצה כזריקת רימונים לביתו וכו, כל זאת על מנת להדיח אותו מתפקידו, שגם הם מלמדים שמדובר בעניין אישי כנגד ראש המועצה ואין כל קשר לתקציב.

מכל אלו, ניתן ללמוד שהחלטת השר להדיח את ראש המועצה חרגה ממתחם הסבירות, היינו – לא שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים ובטח ובטח לא נתנה משקל ראוי לכל שיקול, אחרת בוודאי ששר הפנים לא היה מקבל החלטה להדיח את ראש מועצת ירכא.

סיכום

כולי תקווה שהעתירה תתקבל, וראש מועצת ירכא יחזור לתפקידו, והבוחרים ישמחו כי זכותם לבחור כובדה, וראש המועצה ישמח כי זכותו להיבחר יצאה מהכח אל הפועל.

אני אישית מאמין שהעתירה תתקבל ובזמן הקרוב אשתף מה הייתה החלטתו של בית המשפט העליון.

לידור איזון, עו"ד.

לפגישת ייעוץ – 0507-331-551   

למאמרים נוספים בנושא זה: https://www.lidorlaw.com/index.php?route=blog/category&article_category_id=65

אין באמור במאמר זה להוות תחליף לייעוץ משפטי ואין הוא מהווה המלצה ולא עצה לנקיטת צעד זה או אחר, היה ומתוך הסתמכות על הדברים הכתובים יבצע מי מהקוראים פעולה היא תהא באחריותו האישית בלבד!

כשם שאין לבר בלא תבן כך אין מאמר בלא טעות, ולכן אשמח בכל עת לקבל הערות ותיקונים מהקוראים.